אני נשאלת לעיתים קרובות לגבי נגישות ביפן:

 נגישות פארק יויוגי אלויסים
עם ה"אלוויסים" בפארק יויוגי laughing

האם ניתן לטייל ביפן, "כמו כולם", בטיול עצמאי, בתחבורה ציבורית, עם כסא גלגלים?

התשובה היא: חד משמעית, כן!

מטרת מאמר זה היא לסייע לכם להבין כיצד ניתן לטייל ביפן בכסא גלגלים/ עם אנשים בעלי מוגבלויות. במאמר זה מסלול עם דוגמאות מפורטות לאתרים, אמצעי תחבורה, מלונות וטיפים, שיסייעו מאוד בתכנון טיולכם ובהעצמת החוויה. 

 

המאמר נכתב בעזרתם האדיבה של בני הזוג תמי ויגאל, להם תכננתי טיול מונחה נגישות בן 16 ימים בעונה מצוינת: סוף אפריל/ תחילת מאי.

 

תמי מתניידת בכסא גלגלים. בנוסף, מאחר ובני הזוג דתיים, שומרי כשרות, הביאו עימם אוכל כשר מהארץ למשך טיולם, כך שלא נסעו "לייט" מלכתחילה.

 

טרום נסיעתם, ביקשתי מבני הזוג לתעד כל פרט חשוב בנוגע לנגישות, בכדי להעביר את המידע למטיילים אחרים, בעלי נכויות, התוהים אם יוכלו לטייל ביפן עם כסא גלגלים באופן עצמאי.

 

מסלול טיולם היה: 

נחיתה בשדה התעופה קנסאי, שבאוסקה > קיוטו: 3 לילות > קוֹבֶּה : 2 לילות >  טירת הימג'י > הירושימה ומייג'ימה: 2 לילות > טאקיאמה ושירקאווה-גו: 2 לילות > האקונה: 3 לילות > טוקיו : 3 לילות > שדה התעופה נאריטה. (מסלול מותאם לשומרי שבת)

להלן רשמי טיולם:

 

הטיסה ליפן:

" טסנו ליפן דרך הונג-קונג (עם אל-על) ונחתנו באוסאקה. שתי הטיסות עד לאוסקה היו "רגילות" לבעלי כסא גלגלים, כלומר: בנחיתה, צוות מהנמל נכנס למטוס עד למושב של תמי, עם כסא גלגלים צר וסייע לצאת עד לדלת המטוס, שם חיכה לנו כיסא הגלגלים שלה, שהוכנס לבטן המטוס,  כשהגענו לדלת המטוס לקראת ההמראה (ומשם למושב בכס"ג צר).
במטוס מדגם  בוינג 777 , יש תא שירותים רחב באמצע המטוס בצד ימין. לתא זה אפשר להיכנס עם כיסא הגלגלים הצר שנמצא על המטוס. במטוסים האחרים אין אפשרות כזו ולכן נזקקים לדיילות, שבאמצעות וילונות, מאפשרות פרטיות מסוימת ".

הנחיתה ביפן:

" המלווה בשדה התעופה באוסקה ליווה אותנו (תמי ועגלת המזוודות), עד שהתיישבנו ברכבת Haruka- Limited Express  לקיוטו ".

 

עליה על הרכבת משדה התעופה לקיוטו עם כיסא גלגלים:

 פלטפורמת רכבת
ממתינים בפלטפורמת הרכבת, סמוך לרמפה המתקפלת

"במהלך קניית הכרטיסים נאמר לי שברכבת הקרובה אין מרחב לכס"ג אלא רק ברכבת הבאה. הסברתי שאעביר את תמי לכסא רגיל ואקפל את כסאה. הוסכם ואז צירפו לנו 3 אנשים:

ראש צוות, אחראי רמפות ואדם שלישי. נפרדנו מאנשי הצוות לאחר שישבנו במושבינו ושמנו את המזוודות במקום המיועד להן והודיעו לנו

שיפגשו אותנו בקיוטו.

יצאנו לדרך ברכבת הישירה. השירותים ברכבת HARUKA  נגישים לכסא גלגלים וניצלנו זאת.
בקיוטו חיכה לנו צוות קטן של 2 אנשים: איש הרמפות ואישה מלווה. האישה דחפה את תמי ואני את עגלת המזוודות. נפרדנו רק אחרי שישבנו במונית למלונינו (!!!), באיזור גיון (מלון Sunroute Kyoto Hotel), שעלתה 890 יין בלבד ".

 

השהות במלון בקיוטו

"החדר במלון הוא בגודל מינימלי, שעדיין מאפשר תנועה סבירה בתוכו, אבל השירותים קומפקטים ביותר ואי אפשר היה להיכנס עם כסא הגלגלים. בנוסף, הייתה מדרגה. (תמונה).

ביום הראשון אלתרנו, כולל צחצוח שיניים בישיבה על מכסה מושב האסלה. גילינו שירותי נכים נפרדים, הקיימים בקומת הלובי והשתמשנו בהם.
למחרת קיבלנו כסא מתקפל שנכנס לאמבט ומאפשר מקלחת ".

כסא באמבטיה- מקלחת סגנון יפני 

 

מדרגה לכניסה לשירותים- נסו להמנע

גילינו ששווה להזמין מקומות מותאמים לנכים הרבה זמן מראש (החדרים הנ"ל נקראים Universal Room). אחרת כמובן שצריכים להתפשר".

 

תיירות ונגישות בקיוטו באתרים נבחרים, עם כסא גלגלים:

 מקדש קיומיזודרה
מקדש קיומיזודרה Kyomizudera

מקדש קיומיזודרה Kyomizuderaיש גישה דרך הכביש משמאל למקום בו מתחילות המדרגות. לעיתים בתלילות מסוימת כפי שגם הייתה בקטע האחרון לקראת ההגעה בין החנויות לתיירים (הלכנו ברגל מהמלון).

יש חץ וסימן כס"ג על הכביש בסמוך למדרגות. (תמונה). כלומר: אפשר להגיע לשער ולהסתובב שם ואח"כ לחזור לכבישון ולעלות למעלה.  

בדרך עברנו ליד פסלי הג'יזו. הכניסה למעלה היא משמאל לשירותים. לתוככי הבניינים יש לפעמים כמה מדרגות אבל לא היה צורך להיכנס. היופי החיצוני והנוף מספיקים. שביל הירידה מהמקדש נגיש כולו. החל ממקום קופת הכרטיסים והלאה עד למטה .


מקדש קינקקוג'י Kinkakuji המקדש המוזהב:  בכניסה כבר אמרו לנו שלא נצא ביציאה הרגילה אלא נחזור על עקבותינו. בדיוק כפי שקראנו באתר Japan-accessible.

כלומר: הנגישות מסתיימת כ-100 מטר לאחר סיום כל התצפיות על המקדש. הסתובבנו במקום שהתחילו המדרגות בשביל.
התיאור הזה מאד דומה למה שהיה למחרת במקדש גינקקוג'י Ginkakuji מקדש הכסף,  גם שם יש שביל עם מדרגות שדילגנו עליו ".

 

  

אוטובוסים ותחבורה ציבורית בקיוטו:

" לא ראינו אוטובוס ללא סימן כסא גלגלים, למרות שבאתרי נגישות היה כתוב שיש עדיין אוטובוסים לא נגישים.
במשך כל שהותנו בקיוטו, נסענו באוטובוסים ותמיד היה יעיל: הנהג יוצא, שולף רמפות ועולים. בתוך האוטובוס הנהג מקפל שני כסאות ומפנה מקום לכסא הגלגלים. ראו תמונות "

בנסיעה באוטבוס צילמתי את:
1- המושבים המתקפלים 
2- הנהג מקפל את המושבים.
3- הנהג מניח את הרמפה.
3- תמי במקומה בתוך האוטובוס.

נסיעה בשינקנסן :

מקיוטו- המשכנו ברכבת השינקנסן  לקוֹבֶּה. (בני הזוג שומרי שבת וטיולם היה טרום הקמת בית החב"ד החדש בקיוטו).

לפני כן, השתמשנו בשירות המצויין של שילוח המזוודות. שלחנו את המזוודה הגדולה מקיוטו להירושימה בעלות 1,290 יין. בקובה הסתדרנו עם מזוודה קטנה.

טיפ: בעיקר אם הנכם בעלי בעיות נגישות, דאגו לתכנן את נסיעותיכם ולהזמין מראש מקומות ברכבות המהירות.

שמירת מקום להישארות בכסא גלגלים מובטחת רק אם שומרים מקום כשבוע מראש. ברוב הרכבות שהזמנו, לא נשאר מקום פנוי שכזה ולכן הסכמתי להעביר את תמי מכס"ג אל מושב רגיל ולקפל את כס"ג. השירותים בשינקנסן- מרווחים ונגישים לבעלי מוגבלויות. ראו תמונה ".

 

המלון בקובה:

"לנו במלון ANA Crown Plaza Kobe, שהיה ברמה אחרת לגמרי. החדר מאד מרווח, 30 מ"ר וכמובן גם השירותים. מקלחת: על הכיסא המוכנס לאמבטיה. השיטה היפנית."

עם הרב שמוליק וישצקי ורעייתו בתיה, בבית הכנסת בקובה


בית חב"ד ושבת: 


" תרגלנו הגעה ל
בית חב"ד בכדי למצוא את המקום.

 סיכמנו מראש עם הרב של חב"ד קובה, הרב שמוליק, שנגיע אליו עצמאית לקראת כניסת השבת והגוי שלו ייקח אותנו חזרה אל המלון ולמחרת הלוך וחזור למלון. (בית הכנסת בקובה- נמצא על הר, כך שזו משימה קשה יותר עם כסא גלגלים).

השבת עצמה הייתה מעניינת והאירוח מיוחד.
קודם כל הקהילה מעניינת. הכרנו אותם. יש שם כמה זוגות מעורבים והיו כמובן אורחים נוספים. התפילות והארוחות היו נעימות.
חרשנו כמה פעמים את רובע Kitano. חזרנו גם במוצ"ש להודות ולהיפרד.
נגישות בית חב"ד קובה טובה, להוציא 4 מדרגות ".

 

טירת הימג'י 

מקובה, המשכנו בשינקנסן להימג'י.
כמו ברכבות האחרות, תמיד יש איש רמפות לעליה וירידה מהרכבת.


מצאנו לוקר לאיכסון מזוודתינו (שהיתה עימנו בקובה) ונכנסנו ל-Tourist Information הסמוך. משם הלכנו לאוטובוס הסיבובי לתיירים, בתחנה 6, וירדנו בתחנת ה- Castle.
צילמנו מבחוץ מאחר וידענו שקשה להתגלגל פנימה.
בכל אופן נכנסנו ועלינו כמה שיפועים קשים. אבל עצרנו בשלב מסוים.
בהמשך הלכנו לגן שמשמאל לכניסה: Koko-En. משם, הליכה מהירה חזרה לתחנה ועליה לשינקנסן לכיוון הירושימה, עם המזוודה כמובן. "

 

הירושימה

בכניסה לרכבת היינו כבר עצמאיים ואמרנו שאיננו צריכים עזרה אלא רק לדעת היכן המעליות ולאיזה רציף ללכת.
לכן בהגעה להירושימה לא חיכה לנו עוזר. אבל ראינו שם דוכן Information ומהם הבנו שהדרך המהירה למלונינו, Hotel Sunroute Hiroshima, הסמוך לפארק השלום, היא ברכבת החשמלית, ה "Tram",  שהינו נגיש לחלוטין ואף אמרו לנו באיזה קו להשתמש.

אדיבות יפנית בפעולה

 

עלינו לחשמלית והגענו למלון במהירות ובפשטות.
הפעם היה לנו Universal Room שמשמעותו הייתה שירותים רחבים ללא מדרגה ועם הכסא באמבטיה. השיטה היפנית.
לאחר ארוחת ערב הלכנו לסיור של כשעתיים בפארק השלום הסמוך.


הבוקר היה פשוט. היינו במוזיאון ואח"כ בפארק, כולל ירידה במעלית לאתר הילדים. כל הבוקר היה נגיש לחלוטין. סיימנו ליד ה DOME  המפורסם, שנותר כזיכרון.
לאחר מכן רצינו לעלות על קו 3 , שמגיע לתחנת ה- JR ואולם כשהגיע, למדנו שהחשמליות בקו זה לא נגישים. יש להם מדרגה גבוהה. למרות שיכולנו ללכת חזרה עד לכניסה לאתר בקצה השני החלטנו לקחת מונית כדי לחסוך בזמן. עלות המונית: 1,100 יין.

לאי מייג'ימה הגענו ללא בעיות. טיילנו לאורך החוף עד לשער הצף, פקנקנו צהרים ונכנסנו לאתר שמול השער. נכנסים בצד אחד ויוצאים בצד השני. אח"כ ביקרנו בחנויות.

קיבלתי מפה של מיקומי המדרגות באתר.
בדרך חזרה המשכנו ברכבת עד לתחנה הראשית - הירושימה. הלכנו לתחנת קו 1 והנה ה-tram הראשון שמגיע- מהסוג הישן ועם המדרגה הגדולה. הסדרנית אמרה לנו זאת דקות לפני כן וציינה שהבאה תהיה עם כניסה שטוחה ואכן כך היה.

מסקנה: יש להיות מוכנים להמתנות או שינויים ".

 

טאקיאמה:

טקיאמה בפריחת הדובדבן
טקיאמה בפריחת הדובדבן- סוף אפריל

למחרת- המשכנו לטקייאמה. בשל הנסיעה הארוכה, הזמנו השכמה ל 6:00 בבוקר, כדי שנוכל לצאת כמה שיותר מוקדם.

בנוסף, ארגנו את המזוודות ושילחנו אותן 2 ייעדים קדימה: להאקונה ,  בעלות 1,690 יין.

הרכבת ל/אל טקיאמה מתאימה לכס"ג ברוחב של עד 56 ס"מ.
זה בדיוק רוחב כס"ג שלנו וממש הייתי צריך לדחוף חזק בדרך למושב.

הגענו לטקייאמה ב 14:08. התמקמנו במלונינו, Best Western Hotel Takayama, שהיה סמוך לתחנה ויצאנו לסיבוב בעיר העתיקה.

למחרת נסענו לכפר שירקאווה-גו, לא לפני שבדקנו בעמדת המידע לגבי נגישות האוטובוס והכפר עצמו.

למדנו שלאוטובוס יש 2-3 מדרגות ובפועל, הנהג ואני הרמנו את תמי, ללא הכס"ג, 3 מדרגות לכסא באוטובוס.

לא הייתה כל אפשרות נוספת מלבד מונית הלוך ושוב עם שהיה של שעתיים בלבד בעלות של  27,640 יין.

במקום עצמו דחפתי את כסא הגלגלים בעליה נאה ולא קצרה לתצפית וחיכו לנו שם כמה עצי דובדבן פורחים!

סה"כ נהנינו שם אבל לא כל נכה יסכים שיישאו אותו על כפיים אל המושב באוטובוס ".

 

האקונה:

לנו במלון Fujiya Hotel. ברכבת להאקונה, שאל אותנו הצוות לאיזה מלון אנו הולכים. הם התקשרו למלון ולהפתעתנו, מחוץ לתחנה חיכה לנו רכב של המלון, שהיה במרחק של 5 דקות הליכה בלבד מהתחנה.

שירות VIP ממלון פוג'יה

האקונה הייתה יפה והכל נגיש:
הרכבות, הרכבל, הספינה ובסוף הסיבוב המעגלי- גם האוטובוס.
הלינה במלון פוג'יה היתה מיוחדת מאוד ונהנינו לעשות שם את השבת. האונסן עצמו לא היה נגיש לנכים.

יום הרכבל היה אחד משני הימים היחידים המעוננים ולכן ראינו רק את פסגת הר פוג'י, מעל העננים.
מזג האוויר היה בהיר בכל שאר הימים. גשם לא פגשנו אבל היה קצת רוח."

 

טוקיו

"הגענו לטוקיו בבוקר יום ראשון, שם נפגשנו עם מדריך מתנדב שהזמנו מראש והוא ממש הכין שיעורי בית ביחס לנגישות הרכבות התחתיות. הוא ידע אילו כניסות נדרשות בכל תחנה וכו'. היינו איתו בכל המקומות החשובים ביום ראשן: בילינו בשיבויה, שם צפינו במעבר החציה מגשר בניין TOKYU  שבקומה השניה. (רצינו לעלות לסטארבקס אך היו שם מדרגות).

בנוסף, נסענו לאיזור הראג'וקו: טיילנו בפארק יויוגי, ראינו את האלויסים ונכנסנו למקדש מייג'י, שם ראינו חתונה יפנית מסורתית.

צוות רמפות בכל מקום!

כל טוקיו היתה נגישה עבורינו: טיילנו באודאיבה ועלינו לתצפית של מגדל פוג'י, ביקרנו בגינזה, בגני הארמון הקיסרי של טוקיו ובשינג'וקו."

 

סיכום טיולינו ורשמינו, עם טיפים למטיילים:

יפן ידידותית לבעלי צרכי נגישות.

 

רוב השבילים נגישים וכן אמצעי התחבורה הציבורית, לרבות הרכבות והאוטובוסים.

ברוב המקומות – רמפות לעגלות/ כסאות גלגלים.

בכל מקום היה לנו "צוות רמפות". מייד כשהגענו לרכבת מייד היו מזהים אותנו וצוות רמפות היה מצטרף ואומר לנו היכן לחכות לרכבת ועם הגעתה, היה מציב את הרמפה ומעלה את תמי.

ההפתעה: כשהגענו ליעד, חיכה לנו שם צוות רמפות נוסף! "

 

הטבות מיוחדות לנכים:

לא היו הטבות מיוחדות בתחבורה אך בחלק מהמוזיאונים- כן .


חדרים בבתי מלון: " אם ברצונכם להזמין חדרים מרווחים/ חדרים מיוחדים לנגישות- השתדלו להזמין זמן רב מראש.

כדאי לוודא בטלפון כי הכניסה לשירותים/ מקלחת הינה ללא מדרגה.

השיטה היפנית למקלחת הינה עם כסא בתוך האמבט (ולא כפי שנהוג במערב עם roll-in shower).  המעבר מהכס"ג במקרה זה קצת קשה יותר. תלוי בבן אדם".

 

איך מסתדרים בתחנות הרכבות בטוקיו, בעת דוחק?

"השגנו באתר האינטרנט רשימת תחנות נגישות לגמרי, נגישות חלקית וכלל לא נגישות ולעיתים נסענו קצת יותר- בכדי להגיע לתחנה נגישה יותר, לשם החלפה ".

ברכבות העמוסות של טוקיו- השתלבנו בתנועה או חיכינו קצת."

 

לגבי האדיבות היפנית:

" היפנים אדיבים. עזרו לנו מאוד.

האדיבות וההתחשבות נעשית בעיקר במסגרת התפקיד. עבודה לפי ההוראות כולל חיוכים, קידות ווידוא שרצוננו מתבצע עד הסוף כולל הגעה למונית או שמישהו יצטרף אלינו עד שנגיע למעלית הרצויה. כל זה כמובן טוב וחשוב.

באוטובוסים הנוסעים בדרך מפותלת- חוגרים את כסא הגלגלים

אבל:

כשהיינו באתר שבו היו כמה עליות מאד תלולות, רק בחלקן, אנשים מסביב הציעו עזרה.

בסין, לשם השוואה,  קבלנו הצעות עזרה על ימין ועל שמאל גם שלא היה צורך.

האדיבות הבולטת מאד היא בליווי וצוותי הרמפות, כלומר של העובדים, שזה תפקידם ואילו כשהלכנו במקומות תלולים מאד ציפינו שיציעו עזרה, התפלאנו שכל הצעירים חולפים על פנינו ורק לעיתים רחוקות הציעו לנו עזרה.

בהמשך החלטנו ליזום בקשת עזרה כשנדרש ואז למדנו שהעוזרים עוזרים עד הסוף באותה יסודיות של העובדים.

 

הבנו כי היפנים בקושי מציעים עזרה  מיוזמתם אבל אם מבקשים, הם יעזרו עד הסוף. אם למשל שאלנו שאלה לגבי כיוון / מטרו וכד' והם מתרשמים שעדיין לא הבנו או לא קיבלנו תשובה מלאה, הם ילוו אותנו במעליות או יחכו איתנו בתחנת הרכבת עד שנעלה לרכבת הנכונה, למרות שהם ממהרים  לעבודה.

אפילו אם אמרנו שהבנו ויכולים להסתדר בעצמנו, הם תמיד ווידאו שאנו בדרך הנכונה.

תהינו אם מדובר ב"תרבות" או "טוב לב" ודעתי היא: (במערכת "יפנית" מסכימים עם האבחנה המדוייקת ! ע.ד. cool)

החלק התרבותי הוא כנראה שהיפנים אינם מתערבים בענייני האחר, אלא אם כן האחר מבקש. (תמיד יהיו יוצאים מן הכלל) ורק אחרי שפונים אליהם, מצטרף הצד האישי שהוא דומיננטי.

נהנינו מאד מהאנשים שפנינו אליהם. בסוף הסיור בגני הקיסר, למשל,  אמרנו שהתנהגות האנשים האפילה על גני הקיסר ובעצם הכרת האנשים והתרבות, מעניינת יותר מרוב האתרים ". (גם על כך "יפנית" תמיד מספרת בהרצאות).

 

אז לסיכום:

אם הנכם/ חברכם/ בני משפחתכם בעלי נגישות וחולמים לנסוע ליפן באופן עצמאי- זה אפשרי ועוד איך, עם חוויה בלתי נשכחת!

 

 נסיעה טובה!