טרק רציני ביפן: טיול בדרך הנקסנדו- 550 ק"מ של היסטוריה. פוסט אורח מאת ידידי היקר והותיק, דניאל מוסקוביץ

נקודת ההתחלה של דרך הנקסנדו- בקיוטו

 

הייתי מטייל הרבה בארץ, אבל רק ביפן התחלתי ללכת ברגל מרחקים ארוכים. 

יפן היא מדינה בטוחה ונוחה ללכת מרחקים של מאות קילומטרים ברגל, אך למרבה הפלא, כמעט אף אחד לא מנצל את האפשרות הזאת כיום.

רוב המטיילים מעדיפים להשתמש במטוסים, ברכבות, ובמכוניות למרחקים ארוכים ואולי דווקא בגלל זה, שכמעט אף אחד לא עושה את זה,  היום אנחנו חיים באחד הזמנים הטובים ביותר בהיסטורית יפן ללכת ברגל למרחקים ארוכים.


אני רוצה היום לספר לכם מעט על שביל ה Nakasendo נאקאסנדו (中仙道) , הלא הוא השביל הישן המחבר בין מזרח יפן למערב יפן, והוא קיים כבר יותר מאלף שנים.

לעומת זאת, דרך ה Tokkaido - טוקאידו  (東海道)החלופית, נפתח לתנועה רק לפני כ- 400 שנה, כשהצליחו לבנות גשרים מעל לנהרות הגדולים.

הטוקאידו עובר לאורך החוף ואילו הנאקאסנדו עוברת בתוך ההרים, מאחורי מקורות הנהרות הגדולים.

הליכה בהרים- דרך הנאקסנדו

בגלל שהטוקאידו קצר יותר, הוא התפתח לדרך שהשתמשו בו, בעיקר, גברים ממהרים ועסוקים, בעוד שהנאקאסנדו נהיה לדרך שבו הלכו הנשים (כי הוא היה יותר בטוח והיו עליו פחות גברים), או כפי שנהוג לומר, "דרך הנסיכות"  姫道  Hime-Michi.

גם הטוקאידו יפה, אבל לא כמו הנאקאסנדו.


הלכתי את הנאקאסנדו מקיוטו לטוקיו  כבר 4 פעמים. בכל פעם אני נהנה יותר.

פרט לנזיר אחד, שראיתי באזור מגומה (馬籠)  בשנת 2005, אני הבן אדם היחיד שראיתי שהולך את כל המרחק הזה, 550 קילומטר, מסנג'ו אוהאשי (三条大橋) בקיוטו עד לניהונבאשי (日本橋) בטוקיו, ברצף.

הדרך משגעת ביופיה והחוויה בלתי נשכחת, כל פעם מחדש.


יש הרבה היסטוריה בנאקאסנדו:

עד לסוף תקופת אדו (1868), רק לעשירים היו סוסים וכבודה העבירו דרך הים, כך שרוב היפנים, הגיעו ממקום למקום ברגל.

ללכת בדרך הנאקאסנדו הייתה חוויה גדולה, שסביבה קמה כלכלה שלמה.

את 69 התחנות בדרך צייר קייסאי אייסן (渓斎英泉) בסדרת ציורי אוקיו-אא מפורסמת.


ציורים: Ukiyo-e of the nakasendo

 

לינה בחווה של מישהו. לא הכי מומלץ. 

כאשר עוברים בתוך חלקם ברגל, מרגישים קצת חלק מההיסטוריה, שהרי כל קיומן של חלק מהמקומות האלה הם כתחנות על הנאקאסנדו.

אנשי הכפרים ממש מתרגשים כאשר הם רואים מישהו מתקרב ברגל (ואז, במקרה שלי, מופתעים שהפנים של הנווד שונים מאשר הם ציפו), ומציעים לפעמים תה, פירות, או שירותים ואולי אפילו מקלחת בחינם.

גם עבורי זה מרגש. לא רק שאני נבנה בעצמי- בדרך הקטנה שלי, אני גם משמר תרבות שכביכול חלפה מהעולם לפני יותר ממאה שנה.


מקיוטו, המסלול מתחיל בשליש סיבוב, סביב אגם ביווא 琵琶湖 Lake Biwa , האגם הגדול ביפן.

תודה שהשתמשתם בשביל הנסיכות!

האזור כפרי ויש בו הרבה היסטוריה, אבל אני בדרך כלל עושה את המאה קילומטרים הראשונים האלה פחות או יותר בבת .

אחריהם, יש מעבר מעל גבהות קטנות לאזור סקיגאהארא Sekigahara  関ケ原, מקום הקרב המפורסם.

לאחר מכן יש קטע קצת עירוני, דרך גיפו GIFU 岐阜,  מעבר הרים נוסף, מאד יפה, מעבר נהר קיסו (木曽川), ואז באמת מתחילים ההרים.

יש קטע די ארוך של הליכה על שבילים דרך יערות (לצערי, יש שם המון יתושים, אז נא להצטייד בהתאם בתכשירים מתאימים) ואחרי עוד מספר כפרים קטנים, כניסה לעמק קיסו.

עולים כמה עשרות קילומטרים עד אזור מקור הנהר, ואז יש מעבר הרים.

ההליכה בעמק קיסו היא בעיקר על כביש, וצריך להיזהר ממשאיות.

מעברי ההרים הם יפים מאד ועוברים דרך שמורות טבע. אחריהם יש אזור וולקני המוביל לקארויזאוא- Karuizawa  (軽井沢), ששם יש וילות וקוטג'ים של עשירים, ומשם יורדים למישור קנטו 関東平野  Kanto Heiya .

אחרי עוד מאה קילומטרים של עיירות וכפרים נכנסים לטוקיו. חוויה בלתי נשכחת, כל פעם מחדש.

לינה בתחנת רכבת


סימון ומפות המסלול

רוב דרך הנאקסנדו מסומנת בשילוט אך חלקה לא. בפעם הראשונה נלחצתי שאלך לאיבוד, אבל אז הבנתי שפשוט "הולכים ישר".

בעקרון, הכל ישר-ישר, אלא אם כן יש סיבה טופוגרפית טובה לפנות ימינה או שמאלה. ובסופו של דבר, גם אם מתברברים- זה מענייןsmile

היום אני לוקח את זה ממש באיזי. אני כבר מכיר את השביל, ומה שקורה קורה. בפעם הראשונה לקחתי מפה והתייעצתי בה הרבה אבל בפעם האחרונה, אפילו לא לקחתי מפה.

ניתן לרכוש בחנויות ספרים ביפן מפה של הנקסנדו. אני קניתי את הספר הזה.



לינה


בפעם השנייה שהלכתי את הנאקאסנדו ברגל, גיליתי שאפשר להקים אוהל על רציפים של תחנות רכבת כפריות.

זה חוקי ואין עם זה שום בעיה. הרצפה שטוחה, יש שירותים ומים, ואפילו יש תאורה. באזורים יותר עירוניים, או כאשר אין תחנת רכבת קרובה, אני ישן בדרך כלל בגנים ציבוריים, שגם הם נוחים וגם איתם אין שום בעיה.

ניסיתי לישון במגרשי בתי ספר, בחוות, ובמקומות חניה לא משומשות. זה לא מומלץ.

לישון בטבע זה תמיד אופציה, ואין שום דבר מיוחד ליפן בנושא זה.


אוכל


ביפן יש חנויות נוחות, "קומביני" (コンビニ) הפתוחות 24 שעות ביממה. אפשר לקנות שם אוכל ושתייה, ויש בפנים שירותים. אפשר גם למלא שם מים.


יצא לי גם לקבל פירות וירקות במתנה מחקלאים, אבל אי אפשר לבנות על דברים כאלה.

ללכת ישר- כל הדרך!




אין לי תלונות בנושא האוכל. הייתי אוכל פירות, ירקות, גרנולות, ביסקויטים, לפעמים גם ביצים טרופות (ביפן זה בסדר).


שבת


אני בחור דתי ושבת בדרכים זהו נושא קצת בעייתי. תכננתי את ההליכה שלי בשביל להגיע ביום שישי אחר הצהריים לאזור יחסית נוח ללינה, שם הקמתי אוהל,  בו נשארתי  עד למוצאי שבת.

זה תמיד קצת קשה וקצת לא נוח, אבל אילו הם החיים על הדרכים.

בפעם האחרונה שעשיתי את הנאקאסנדו עשיתי שבת במעבר ואדא WadaToge 和田峠, המקום הגבוה ביותר בנאקאסנדו, ונהניתי מנוף מרהיב.



קצב

הנזיר האמיץ שתיעד הכל- דניאל מוסקוביץ




הקצב שלי לעולם לא קבוע. בעיקרון, אני מנסה ללכת לאט על מנת למנוע עייפות ויבלות, אבל עם כמה שפחות עצירות.

לפעמים אני הולך 18 שעות בלי לעצור ומכסה 90 קילומטר ביום הליכה, ולפעמים פחות.

השיא האישי שלי הוא תשעה וחצי ימים לכל ה- 550 ק"מ של הנאקאסנדו, נטו (לא כולל העצירה בשבת), מקצה עד קצה.


מהניסיון שלי, הגוף מתרגל לקצב הזה אחרי כשלושה ימים, ואז ההליכה נהיית הרבה יותר קלה.

 

בהצלחה ונשמח לשמוע חוויות! smile

 

אלבות תמונות: