שינקנסן
שינקנסן הינה רשת רכבות מהירות ביפן.
ייצא לכם לנסוע ברכבת זו כשתצאו לטיולכם ביפן: 7 ימים עם פס הרכבות, עם ה JR PASS שלכם.
מאז נפתחה מסילת טוקאידו שינקנסן בשנת 1964 התפתחה הרשת, והחל מתחילת המאה ה-21 היא מחברת את רוב הערים הראשיות על האיים הונשו וקיושו ברכבות שמהירותן מגיעה ל-300 קמ"ש וזאת בסביבה הנתונה תמיד לסכנות של רעשי אדמה וסופות טייפון.
בנסיעות מבחן הגיעה השינקנסן למהירות של 443 קמ"ש לרכבת על גלגלים ו-580 קמ"ש למערך מגלב. בכל רשת קווי השינקנסן נוסעים מידי שנה כ-6 מיליארד נוסעים ולמעלה מ-16 מיליון נוסעים מדי יום. הקו טוקאידו שינקנסן (טוקיו – שין – אוסקה) הוא הקו העמוס בעולם עם תנועה של 1.16 מיליארד נוסעים בשנה.
פירושו המילולי של השם "שינקנסן" ביפנית הוא "קו ראשי חדש". בניגוד לקווי הרכבת הישנים ברשת הלאומית של יפן, אשר פעלו על מסילות צרות (1,067 מ"מ), השינקנסן נוסעת על מסילה ברוחב תקני (1,435 מ"מ), והיא עוברת במנהרות ובגשרים כדי לחצות מכשולים, במקום להתפתל סביבם.
יפן הייתה המדינה הראשונה בעולם שבנתה מסילות מיוחדות לרכבות מהירות בלבד. בגלל אופייה ההררי של המדינה, רשת המסילות הלאומית הישנה ביפן הייתה ברוחב צר (1,067 מ"מ), בדרך כלל התפתלה סביב מכשולי הקרקע ולכן מהירות הנסיעה עליה הייתה איטית יחסית. בנסיבות אלה, התעורר ביפן צורך חריף יותר ברכבת מהירה מאשר בארצות שבהן היו כבר מסילות ברוחב תקני.
כאשר עלו ההצעות הראשונות לרכבת המהירה ביפן, בשנות השלושים, ניתן להן הכינוי האנגלי Bullet Train (רכבת קליע). שם זה דבק ברכבות השינקנסן בזכות חזיתם העגולה ומחודדת של קרון הניהוג הדומה לצורתו של קליע ובזכות מהירותן.
לאחר תבוסת יפן במלחמת העולם השנייה, בשנת 1945, ננטשו תוכניות הרכבת המהירה למספר שנים. אולם באמצע שנות החמישים, עבד קו הרכבת הראשי טוקאידו (המקשר בין טוקיו לקובה), בקיבולת נוסעים מקסימאלית ומשרד הרכבות הממשלתי החליט להחיות את פרויקט השינקנסן. בשנת 1958 ניתן אישור הממשלה לפרויקט והעבודה על המסילה בין טוקיו לאוסקה החלה בשנת 1959. המימון לעבודות בא ברובו מהלוואה שניתנה ליפן מן הבנק העולמי, בסך 80 מיליון דולר. בשנת 1962 נפתחה בעיר אודוורה מסילה לנסיעות מבחן של הציוד הנייד. היום מסילה זו היא חלק מן המסילה הראשית.
רכבת הטוקאידו שינקנסן נפתחה לתנועת נוסעים ב-1 באוקטובר 1964, בתזמון מושלם לאולימפיאדת טוקיו. הרכבת הפכה להצלחה מיידית ובתוך פחות משלוש שנים, ב-13 ביולי 1967, ציינה את הנוסע ה-100 מיליון. בשנת 1976 נסע בה הנוסע המיליארד. לכבוד התערוכה העולמית אקספו 70' שנערכה באוסקה, החלו לפעול על הקו רכבות של שש-עשרה קרונות.
רכבות השינקנסן הראשונות נסעו במהירות של 210 קמ"ש. מאוחר יותר הועלתה המהירות ל-220 קמ"ש. כמה מן הרכבות הללו, עם חרטומן המזכיר בצורתו קליע, עדיין נמצאות בשימוש
מאז 1970 נמצא קו המסילה צ'ואו שינקנסן, בשלבי פיתוח. הקו מיועד לרכבת ריחוף מגנטי אשר תחבר בין טוקיו לאוסקה. ב-2 בדצמבר 2003 שבר מערך בן שלוש קרונות של רכבת מגלב את שיא העולם במהירות לרכבות, כאשר נסע במהירות של 581 קמ"ש.
על פי חברת הרכבות של מרכז יפן (Central Japan Railway Company), שיעור הדיוק הממוצע של רכבות השינקנסן הוא איחור של 6 שניות מלוח הזמנים. נתון זה, אשר חושב על בסיס 160 אלף נסיעות של השינקנסן, כולל בתוכו עיכובים בגלל תאונות מגורמים טבעיים ואנושיים וכן טעויות בהפעלת הרכבת.
בכל שנות הפעלת השינקנסן לא אירע ולו מקרה מוות בודד של נוסע כתוצאה משימוט (ירידת רכבת מן הפסים) או התנגשות בעת הפעלת רכבות השינקנסן. מערכת השינקנסן ידעה פציעות נוסעים וכן מקרה מוות בודד אשר אירעו כאשר הדלתות האוטומטיות נסגרו על נוסעים, או על חפציהם. אולם, כדי למזער הסיכון למקרים דומים, עומדים על רציפי התחנות עובדי רכבת שכל תפקידם הוא לדאוג כי נוסעים יעלו בבטחה לרכבת והדלתות תסגרנה במלואן.
בשנות הפעלתה של הרכבת היו מקרים של נוסעים אשר התאבדו בקפיצה מן הרכבת, או כניסה לשטח המסילה. כדי למנוע מקרים כאלה הותקנו במספר תחנות מחסומים מיוחדים המונעים מנוסעים להגיע אל המסילה, אולם אף אלה אינם מצליחים תמיד לסכל את רצונם של נוסעים המבקשים להתאבד.
השימוט היחיד בתולדות רכבות הנוסעים של השינקנסן אירע בעת רעידת האדמה שאירעה ביפן ביום 23 באוקטובר 2004. שמונה קרונות ממערך מספר 235 שנע על הג'וטסו שינקנסן נשמטו מן המסילה ליד תחנת נגוקה. איש מבין 154 נוסעי הרכבת לא נפצע. כדי למזער את הסכנה לנוסעים במקרי רעידות אדמה קיימת מערכת זיהוי מיוחדת העוצרת את הרכבות במהירות ברגע שהיא מאתרת רעידת אדמה. במערכים החדשים של השינקנסן, מסוג FASTECH-360 תהיה מערכת מיוחדת דמוית "אוזניים" אשר יפתחו וישמשו כבלמי-אוויר, כדי לסייע בהאטת הרכבת במהירויות גבוהות.
